ע"א 3461/23

תקציר

פרק הדיון וההכרעה בפסק הדין נסוב סביב השאלה האם רכב החונה בצד הדרך יכול להיחשב כמעורב בתאונת דרכים, כהגדרתה בסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. מסקנת השופטים היא כי הרכב הראשון המדובר אכן היה מעורב בתאונת דרכים. הם מבססים את החלטתם על הגדרת "תאונת דרכים" ועל החזקה החלה כאשר רכב ניזוק במקום שהחניה בו אסורה. השופטים מסכימים כי חניה בצד כביש בינעירוני מהווה סיכון תחבורתי, ובמקרה ספציפי זה התאונה אירעה כתוצאה מהתממשות סיכון זה. הסיכון התממש כאשר רכב שני סטה לכיוון המדרכה עקב איבוד שליטה של הנהג לאחר בלימה פתאומית, וכתוצאה מכך התנגש ברכב החונה ומחץ את הקורבן בין שתי המכוניות. השופטים מדגישים כי ממצאי העובדות תומכים בהשתלשלות אירועים זו וכי ערכאת הערעור אינה מתערבת בעניינים אלה. בנוסף, מוסיף השופט עופר גרוסקופף ממד נוסף לסיכונים הכרוכים בחניה בצד הדרך, הכולל את הסיכון שנהג אחר ינסה להתחבר לרכב חונה מסיבות שונות. שני השופטים מסכימים כי קיים קשר סיבתי משפטי בין חניית הרכב הראשון לבין התרחשות התאונה, ומאשרים כי יש לדחות את הערעור. השופטת יעל וילנר מציעה כי המערערת תישא בהוצאות בסך 10,000 ₪, והערעור נדחה על הסף.