ת"א 1561/03

תקציר

התובעת, פלסטו בע"מ, הינה חברה ישראלית העוסקת בייצור ושיווק אריזות חד פעמיות למעלה משלושים שנה. בשנת 2000 החלה פלסטו לייצר ולשווק מיכל פלסטיק שקוף בצורת אליפסה, הניתן לאיטום וערימה הרמטית, ומשמש בעיקר לאריזת מזון. פלסטו טענה כי מכולה זו, שנמכרה תחת השם "בר", היא חדשנית וייחודית, וכי השקיעה זמן, מאמץ ומשאבים רבים בתכנונה ובפיתוחה. בשנת 2003 החלה הנתבעת, מ.א.ג. פלסטיק בע"מ, לשווק גם מיכל דומה, שלטענת פלסטו היה העתק של מיכל ה"בר" שלה, עד לשם המותג. פלסטו טען כי מעשיה של מ.א.ג. מהווים עוולת גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט, וביקש צו מניעה קבוע שיאסור על מ.א.ג לייצר ולשווק את מוצר ההעתקה שלה, וכן פיצוי ללא הוכחת נזק וצו שיחייב את מ.א.ג למסור לבית המשפט דו"ח מאומת על כמות המוצרים המפרים שייצרה ושיווקה. מ.א.ג. הכחישה כי העתיקה את המוצר של פלסטו, וטענה כי המכולה שלה היא תוצאה של פיתוח עצמאי, וכי קיימים הבדלים משמעותיים בין שני המוצרים. לטענת מ.א.ג., המוצר המדובר היה פריט נפוץ וחסר ייחוד, ופלסטו לא רכשה בו כל מוניטין. עוד טענה מ.א.ג. כי עצם חיקוי המוצר אינו מהווה עוולה, וכי התובעת לא רשמה זכויות קניין רוחני כלשהן במיכל, ולכן אינה יכולה לטעון לעשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט קבע כי פלסטו לא הצליח להוכיח את עוולת גניבת העין. צורתה של המכולה לא הייתה ייחודית, ופלסטו לא הראתה שהציבור מקשר אותה לחברה שלהם. יתר על כן, לא ניתן היה להגן על ההיבטים הפונקציונליים של המכולה תחת גניבת עין. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת פלסטו בטענה של עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט קיבל את טענתה של פלסטו כי השקיעה משאבים רבים בפיתוח המכולה, וכי מ.א.ג. העתיקה אותה כדי לחסוך בעלויות הפיתוח והיוותה העשרה על חשבונה של פלסטו. עוד קבע בית המשפט כי מ.א.ג. פעלה בחוסר תום לב, וכי התנהלותה הפרה את כללי התחרות ההוגנת. לפיכך, פלסטו הייתה זכאית לצו המחייב את מ.א.ג. לתת דין וחשבון על הרווחים שהופקו משיווק המוצר המועתק שלה. עם זאת, נדחה צו מניעה קבוע האוסר על מ.א.ג. לייצר ולשווק את מוצריה, כדי להימנע מלהעניק לפלסטו מונופול בלתי מוגבל על מוצר שאינו ייחודי.