בג"צ 2959/17

תקציר

מכוניתו של העותר, פעיל חמאס בכיר, הוחרמה על-ידי המפקד הצבאי מכוח תקנות 84 ו-120 לתקנות ההגנה. התקנות, שירשו מתקופת המנדט הבריטי, מעניקות לצבא סמכויות נרחבות להילחם בטרור, כולל החרמת רכוש. המפקד טען כי העותר קיבל 8,000 דולר מחמאס, ומכיוון שלא ניתן היה לתפוס את הכספים עצמם, המכונית הוחרמה בשווי שווה. בית המשפט בחן האם מעשיו של המפקד היו חוקיים ומידתיים, ופסק לטובת המשיבים. המידע המודיעיני החסוי שהוצג בפני בית המשפט הוכיח את תפקידו של העותר כפעיל חמאס ואת קבלת הכספים מהארגון. תקנה 120 לתקנות ההגנה מסמיכה את המפקד הצבאי להחרים כל רכוש השייך לאדם שעבר עבירות לפי התקנות, ללא צורך בקשר בין הרכוש לבין העבירה – סמכות זו היא מינהלית ומבוססת על תשתית ראייתית סבירה, שהתקיימה במקרה זה. בית המשפט הדגיש את אופייה המרחיב של תקנה זו ואת הפוטנציאל שלה לפגוע בזכויות אדם, אך הכיר בנחיצותה בשמירה על הביטחון ובהכרתה על ידי בית המשפט בפסקי דין קודמים. בעוד שסמכותו של המפקד להחרים את הרכב לפי תקנה 120 הייתה כדין, בית המשפט בחן גם את תחולתה של תקנה 84. בניגוד לתקנה 120, תקנה 84 דורשת זיקה בין הנכס לבין ההתארגנות הבלתי מותרת. עם זאת, קיים חריג לנכסים כספיים, כאשר תשתית ראייתית מבוססת המצביעה על כך שאדם קיבל כספי טרור מאפשרת להחרים כספים לגיטימיים אחרים שברשותו, עד לשווי הכספים הנגועים. זאת בשל אופיו של הכסף כנכס בר חליפין. מאחר שלא הוכח כי רכבו של העותר קשור לפעילות בלתי חוקית, תקנה 84 אינה חלה במקרה זה. בית המשפט דחה את טענותיו הפרוצדורליות של העותר, וציין כי לא ניתן לחלוק חומר מודיעיני רגיש עם העותר וכי ניתנה לו הזדמנות מספקת להציג את טענותיו בכתב. ההחלטה להחרים את הרכב נמצאה סבירה ומידתית, והעתירה לעיון חוזר נדחתה. פסק דינו של השופט ד' מינץ התקבל פה אחד עם שאר השופטים – הנשיאה א' חיות והמשנה לנשיאה ח' מלצר.