ע"א 594/84

תקציר

בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לאפשר את אימוץ בנה של המערערת. האם, שסבלה ממחלת נפש, לא יכלה לטפל בבנה הן בהווה והן בעתיד הנראה לעין, ולכן עמדה בדרישות החוק לאימוץ ללא הסכמת ההורים. בית המשפט הדגיש את אופיו האובייקטיבי של מבחן הכשירות ההורית ואת עדיפותה של טובת הילד, במקרה זה, אימוץ על ידי משפחה שתוכל לספק סביבה יציבה ובריאה. פסק הדין התבסס על ראיות משכנעות לחוסר יכולתה של האם לטפל בילדה, לרבות חוות דעת פסיכיאטריות של מומחים והיסטוריה של אשפוזים. יתר על כן, בית המשפט הסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר שלא להפקיד את הילד אצל אחותו של המערער, בהתחשב בטובת הילד ובנזק הפוטנציאלי הכרוך בשיבוש השמתו הנוכחית אצל משפחה המבקשת לאמצו. שהותו של הילד אצל משפחת האומנה, גילו והנזק הנפשי הפוטנציאלי גברו על היתרונות שבשמירה על קשרים משפחתיים. השופט ברק, יחד עם השופטים י' בך ושטרסברג-כהן, הדגישו את החשיבות של סיום מיידי של האימוץ כדי למנוע פגיעה נפשית נוספת בילד. פסק דין זה, המבוסס על חוק אימוץ ילדים, הדגיש את טובתו וטובתו של הילד מעל לכל.