עמ"ת 36410-09-11

תקציר

כתב אישום הוגש נגד המערער ושניים נוספים בגין הכנת עבירה של שימוש בחומרים מסוכנים. המשיב ביקש את מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים, אך בית משפט השלום באילת שחרר אותם בערבות עצמית. המשיב ערער על החלטה זו, מה שהוביל להסכם פרוצדורלי למעצר בית במהלך הלילה. חודשיים לאחר מכן ביקש המערער להסיר את מעצר הבית, אך בית משפט השלום באילת סירב לאחר שעיין בדוחות מידע חסוי שהגיש המשיב. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי מעצר הבית היה בלתי חוקי נוכח היעדר ראיות לכאורה, וכי שגה בית המשפט בשקלול הדו"חות החסויים. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור לאחר שבחן את הדוחות ולא מצא כל טעות בהחלטת בית משפט השלום. הערעור לא ערער על קיומן של ראיות לכאורה, והסכמתו של המערער למעצר הבית הלילי נחשבה כהודאה בקיומה. יתר על כן, בית המשפט הכיר בכך שבעוד שהעבירה המיוחסת למערער ניתנת לביצוע בכל עת, שעות החשיכה מאפשרות פעילות פלילית, המצדיקות את המשך מעצר הבית הלילי כאמצעי לאיזון בין חופש התנועה של המערער לבין ביטחון הציבור. משמעות דחיית הערעור הייתה שמעצר הבית הלילי נותר על כנו, אך בית המשפט התיר למערער להגיש בקשה מחודשת לדיון חוזר בתוך 60 יום.