רע"א 5088/96

תקציר

במקרה זה, בית המשפט העליון דן בערעור שהגישה חברה הולנדית, Stoomhamer Amsterdam N.Y, על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע למחלוקת על שיק בסך 300 אלף דולר שהונפק לכאורה במרמה. ראשיתו של הפרשה בשנת 1990, עת הגישה החברה תביעה למניעת פירעון השיק שהנפיק בנק הספנות לישראל בע"מ למשיב מס' 1, יוסף שגב, ונמסר למשיב מס' 2, אריה גולדין. ניתן צו ארעי על ידי בית המשפט המחוזי למניעת השימוש בשיק, המותנה בערבות בנקאית בסך 50,000 ₪ מהמבקש. כחמש שנים לאחר מכן הגיש שגב בקשה לביטול צו המניעה ודרש ערבויות מוגדלות בשל חוסר יציבותו הכלכלית האפשרית של המבקש. בית המשפט המחוזי הורה למבקש להבטיח 150,000 ₪ להוצאות משפט ו-700,000 ₪ לנזקים פוטנציאליים, צמודים למדד ומגובים בערבויות בנקאיות או בטוחות אחרות. המבקש ביקש רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי התנאי הראשוני בגובה הערבות צריך להישאר על כנו וערער על ההנחות הכספיות שקבע בית המשפט. בית המשפט העליון דחה ערעור זה, ואישר כי ניתן לתקן צווי מניעה זמניים על סמך מידע חדש, כגון היעדר נכסים של המבקש שנחשפו בבית המשפט. בית המשפט גם אישר את החזקה לפיה חברות חייבות להבטיח הוצאות אלא אם קיימות ראיות סותרות משמעותיות. כתוצאה מכך, חייב בית המשפט העליון את המבקש בהוצאות המשפט של שגב בסך 5,000 ש"ח, ובכך למעשה חיזק את החלטת בית המשפט המחוזי וביטל את עיכוב הביצוע הזמני שניתן ביום 21.7.96.