ו"ע 14375-12-17

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנותו של סעיף 48א(ה)(1) לחוק מיסוי מקרקעין, המאפשר למוכר לבקש כי המס על השבח הריאלי יחושב על פני תקופה שלא תעלה על ארבע שנות מס, לצורך פריסת נטל המס. הסעיף מעורפל מכיוון שניתן להחיל אותו הן על יחידים והן על חברות, מה שמוביל לפרשנויות שונות. המערערת, חברה, טוענת כי הסעיף חל על כל המוכרים, לרבות חברות, בעוד שהמשיבה טוענת כי הוא מיועד ליחידים בלבד. השופט אבי גורמן מצדד במערערת, בקובעו כי בעוד שתכליתה העיקרית של החקיקה היא למתן את "אפקט הדחיסה" שחווים יחידים עקב שיעורי מס פרוגרסיביים, הסעיף, לאחר חקיקתו, צריך לחול באופן שווה על כלל המוכרים, לרבות חברות. הסיבה לכך היא שאפקט הדחיסה יכול להשפיע לרעה גם על חברות עם שיעורי מס קבועים, ולשון החוק מרחיבה בבירור את ההטבה לכלל המוכרים. זאת ועוד, התקדים השיפוטי והעקרונות הכלליים של פרשנות דיני המס תומכים בעמדת המערער. לפיכך, הערעור מתקבל, והמשיב מצווה לשאת בהוצאות המערער. חברי הוועדה עו"ד מיכאל בן לולו ושמאי המקרקעין אלון לילי מסכימים עם פסק הדין ומדגישים את כוונת המחוקק ואת עקרון פרשנות דיני המס לטובת הנישום.