תע"א 9713/09

תקציר

התובע, רופא במקצועו, תבע את מדינת ישראל ואת קרן המחקר לפיטורים ממשרותיו בבית חולים ציבורי, בדרישה שיכירו בו כעובד מדינה במשרה מלאה. התובע הועסק במשרה חלקית כעובד מדינה בבית החולים ובמשרה חלקית בקרן המחקר, המספקת שירותים רפואיים נוספים בבית החולים. בית הדין הכיר בלגיטימיות העסקתה של התובעת באמצעות הקרן ודחה את התביעה נגד המדינה, שכן הפיטורים נבעו מיחסי עבודה מתוחים עם הממונה על התובעת, שהיו סבירים. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את התביעה נגד קרן המחקר. נמצא כי הקרן לא שקלה את פיטורי התובע בנפרד מהחלטת המדינה ולא ניסתה למצוא פתרון חלופי. כתוצאה מכך, חויבה הקרן לשלם לתובע 28,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לצד 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ומע"מ. בקשתו של התובע להכיר בו כעובד מדינה במשרה מלאה נדחתה, שכן החוק מחייב פיטורי עובדים במקרים כאלה, ועצם חלוף הזמן אינו מקנה קביעות. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של הזכות לשימוע הוגן בהליכי פיטורים וקבע כי ההחלטות שהתקבלו היו סבירות, בהתבסס על הראיות העובדתיות.