ב"ל 53295-11-22

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כרוכה בקבלה חלקית של הערעור. המערער טען כי הוועדה הרפואית לעררים לא ביצעה בדיקה קלינית של פרק כף היד, שהייתה חובה על פי הפסיקה הקודמת. עם זאת, השופט קבע כי החלטת הוועדה שלא לבדוק את המערער מבחינה קלינית לא הייתה טעות משפטית, שכן פסק הדין הותיר את ההחלטה לשיקול דעתה של הוועדה. הוועדה בחנה חוות דעת של שני רופאים ולא מצאה מגבלות תפקודיות, ולכן דחתה השופטת את הטענה כי היה על הוועדה לקבל את ממצאי ההדמיה. באשר לטענות המערער ביחס לפסק דין אזורי קודם ולעניינו של יעקב חזק, קבע השופט כי תקדימים אלה אינם ישימים ואינם עולים בקנה אחד עם פסיקות אחרות. מאחר שלא נמצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניין פגיעה בשורש כף היד, נדחה חלק זה של הערר. בשל כאבי הראש, הסכים המשיב להחזיר את התיק לוועדה לדיון נוסף. עוד הסכים השופט כי אין צורך בשינוי הרכב אלא אם קיים חשש ממשי לקיבוע הוועדה או לאי תקינות. מאחר שלא היה חשש כזה, הוועדה תשקול מחדש את נכותו של המערער עקב כאבי ראש באותו הרכב, תוך התחשבות במסמכים רפואיים חדשים ומתן החלטה מפורטת ומנומקת, לרבות התייחסות לקריטריונים שהוגדרו בחוזר 511/05/2021. המערער יוזמן לדיון בוועדה זו. שני הצדדים רשאים לבקש רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלתו, ומאחר שהמשיבה הסכימה לדיון השומה המקדמית, לא חויבו בהוצאות.