פר"ק 1922/83

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה להגשת תביעה נגד המפרק שמונה לנהל את נכסיה של חברה חדלת פירעון לא תתקבל. ההחלטה מתבססת על ההבנה כי בעלי תפקידים הממונים על ידי בית המשפט, כמו המפרק זוכים להגנות מסוימות בשל הסיכון להרתעת יתר והעומס הפוטנציאלי על הליכי חדלות פירעון. אלא אם כן ניתן להוכיח כי הפקיד פעל בזדון, ברשלנות או מעבר לסמכותו, בית המשפט בדרך כלל לא יתיר תביעות אישיות נגדו. במקרה זה, התנהלותו של המפרק, אף שאינה מקובלת, לא הצדיקה אחריות אישית, שכן חוסר המעש של המבקש עצמו בהמשך להליכי בוררות שהתנהלו לפני שנים תרם משמעותית לעיכוב. המבקש, שהוא הנושה היחיד של החברה, גם לא יהיה רשאי לתבוע דיבידנדים שלא שולמו, שכן חוסר המעש שלהם מנע חלוקה מוקדמת יותר של הכספים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי למפרק הייתה גישה לנכסי חברה נוספים. בית המשפט אמנם מתח ביקורת על התנהלותו האיטית של המפרק בהליך הפירוק, שנמשך למעלה מ-38 שנים, אך לא ייפסקו לו שכר טרחה נוסף או הוצאות פיקוח. במקום זאת, המפרק ימחה כל זכות בנכסי החברה למבקש, והחברה תחוסל לבסוף. החלטה זו התקבלה לאחר שקילת מכלול הנסיבות וכדי להימנע מעומס נוסף על הליכי חדלות הפירעון.