ע"פ 7415/20

תקציר

בערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה ביקשו המערערים לפסול את בית המשפט מלדון בעניינם, שכלל טענות נגדם בגין מרמה והלבנת הון, ועל נכסיהם הוחלו צווי עיקול. ההיסטוריה הפרוצדורלית של התיק כללה פעולות משפטיות שונות, לרבות בקשות להארכת מעצר ועררים על תפיסת כלי רכב וטלפון נייד, שהאחרון נפרץ לכאורה על ידי המשיב. המערערים טענו להתנהגות בלתי הולמת מצד המשיב וטענו כי החלטות בית המשפט, ובפרט בעניין החזרת הטלפון והארכת צווי התפיסה, היו מוטות וקבועות מראש. המערערים ערערו על החלטות קודמות שהאריכו את צווי התפיסה ומתחו ביקורת על ההתחמקות לכאורה מביקורת שיפוטית של בית המשפט. לטענתם, הסמכות להכריע בעניינים מסוימים חרגה מהפרק, מה שהוביל לחשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא קיים בסיס תקף לפסילת השופט, והדגיש כי החלטות שליליות אינן מצביעות על משוא פנים. היא תמכה ביכולתה לקבל החלטות בלתי משוחדות, כפי שמעידים חלק מההחלטות נגד המשטרה. עוד הבהיר בית המשפט כי יש להתייחס להתנגדויות בדרך של ערכאות ערעור מתאימות, ולא באמצעות בקשות פסילה. בסופו של דבר, הערעור נדחה ב-5 בנובמבר 2020, תוך שמירה על ההחלטה המקורית להמשיך בתיק תחת הרכב השופטים הנוכחי.