רע"א 2882/05

תקציר

במקרה משפטי זה, המשיב ניהל חשבון חיוב חוזר בבנק המבקש, והפקיד לעתים קרובות שיקים שהתקבלו מאדם בשם פנסו. בשנת 1996 תבע המשיב את הבנק בטענה להפרת חוזה על כך שלא החזיר 59 שיקים שהופקדו לאחר מכן שלא כובדו. בתחילה, פסק בית משפט השלום נגד המשיב בשל היעדר ראיות מספיקות לנזקים. עם זאת, בערעור העביר בית המשפט המחוזי את נטל ההוכחה לבנק, בטענה כי ניתן להעיד על החזרת השיקים באמצעות פנקס בנק חסר. בית המשפט המחוזי יישם את דוקטרינת הנזק הראייתי, לפיה הימנעותו של הבנק מהחזרת השיקים פגעה ביכולתו של המשיב לתבוע את משיכות השיקים. בית המשפט קבע כי הבנק לא הצליח להוכיח את החזר הצ'קים והעריך את הנזק ב-20% משווי הצ'קים. הבנק ביקש רשות ערעור, בטענה שבית המשפט המחוזי חרג ופיצוי שלא כדין על נזקים ראייתיים. לטענתם, האשמה האמיתית מוטלת על מגירות הצ'קים. עם זאת, הבקשה נדחתה, כאשר בית המשפט אישר כי העברת הנטל הייתה נכונה בשל אופייה השלילי של ההוכחה הנדרשת מהמשיב, ודחה טענות אחרות כחסרות משמעות מהותית. ההחלטה הדגישה את שיקול הדעת הפרוצדורלי ואישרה מחדש את סמכותו של בית המשפט המחוזי לאמוד נזקים בנסיבות הספציפיות. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי הפיצוי הולם ללא צורך בנימוקים נוספים.