ע"ש 335/95

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי יש להחיל במקרה זה את הגדרת המחיר הסיטונאי לפי חוק מס קניה, ולכלול את שווי הסוללה המשומשת כחלק ממחיר הסוללה החדשה. הסוללה, המסווגת תחת פריט 85.07, אינה רק כלי קיבול לאנרגיה אלא ישות פיזית הכוללת את כלי הקיבול והאנרגיה. הפיקדון המשולם בגין אי החזרת הסוללה הישנה נחשב לחלק ממחיר המצבר החדש, שכן יש לו ערך אמיתי למוכר כחומר גלם ולא מסיבות אקולוגיות בלבד. כך, לא לגבי הסוללה הישנה כאריזה, מחיר האריזה כבר נכלל בהגדרת מחיר סיטונאי על פי החוק. גם הביטוי 'פיקדון' מטעה במקרה זה, שכן על המוכר אין חובה להחזירו וערכו אינו קבוע. אשר לדרישת המיסוי, הוראותיו הספציפיות של חוק מס מכירה גוברות על הוראותיו הכלליות של חוק המסים העקיפים, והמשיבה יכולה לדרוש תשלום בתוך חמש שנים מיום הגשת הדו"ח, ולא שלוש שנים כפי שטענה המערערת. מאחר שהשומה הוצאה בשנת 1994, יכול היה המשיב לחזור לחודש ינואר 1990. עם זאת, בתקופה שמיום 1.1.1990 ועד ליום 31.12.1990 זכאית המערערת לפטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, שכן המערערת לא ידעה ולא יכלה לדעת על הליקוי לפני פרסום חוזר חדש בשנת 1991. לפיכך הערעור נדחה, והמערערת תשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.