המ 386/60

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך שנפתר באמצעות בוררות, שהיא סוג של יישוב סכסוכים פרטיים מחוץ לבתי המשפט הרגילים. בתיק היו מעורבים שני צדדים, מפעלי זיפזיף סוכריר וחיים רוזנברג, שחתמו על שטר בוררות ליישוב תביעותיהם ההדדיות. בשטר נקבעו שני בוררים, אחד שימונה על ידי כל צד, ובורר שלישי ימונה במידת הצורך. הבוררים נועדו להגיע להכרעה בתוך פרק זמן מוגדר. במהלך הליך הבוררות מונה בורר שלישי כאשר לשני הבוררים הראשונים, מר בנימין פכטר ועו"ד שמואל קולודני, היו דעות שונות. עם זאת, מר פכטר התפטר לפני שניתן היה לקבל החלטה, ולמרות ניסיונות למנות בורר חלופי, שני הבוררים הנותרים, כולל עו"ד קולודני, המשיכו להוציא פסק דין לטובת מפעלי זיף סוכרר. חיים רוזנברג עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבוררות, בטענה כי התנהלותו של עו"ד קולודני אינה הוגנת. בית המשפט המחוזי נעתר וביטל את פסק הבוררות. פסק דין זה ניתן בעקבות ערעור שהגישו מפעלי זיפזיף סוכריר על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק לטובת מפעלי זיפזיף סוכריר. בית המשפט קבע, כי מאחר שרוזנברג ידע על תפקידו של קולודני כבא כוחו של המערער והסכים שהוא יהיה בורר, לא ניתן לקבל את טענתו לחוסר הגינות. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות להתנהלות בלתי הוגנת מצדו של קולודני והדגיש כי הבוררים כבולים ללוחות הזמנים שנקבעו בשטר הבוררות. פסק הדין דן גם בתפקידם ובמעמדם של הבוררים במקרים כאלה. שלושת השופטים, השופט זוסמן, השופט לנדוי והשופט כהן, הסכימו עם ההחלטה לקבל את הערעור, לדחות את ביטול פסק הבוררות על ידי בית המשפט המחוזי ולאפשר למפעלי זיפזיף סוכריר לאכוף את החלטת הבוררים. הם גם הסכימו על העקרונות המשפטיים המרכזיים המעורבים.