רע"א 1556/21

תקציר

בפסק דין זה סוקר השופט נעם סולברג ערעור על פרשנותה ותחולתה של תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות ביחס לבקשות לסעד זמני. ההחלטה מתמקדת בשאלה האם יש לקיים שימוע בעל-פה כאשר דנים בבקשות מסוג זה. בית המשפט החליט להתייחס לערעור כאילו ניתנה רשות ולקבל את הערעור, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון בעל פה על מעמד הצדדים. בית המשפט בוחן את הרציפות בין התקנות החדשות לקודמות, ובפרט את תקנה 366(א) לתקנות הקודמות, שחייבה דיון בעל-פה בבקשות לסעד זמני. בית המשפט מכיר בכך שהתקנות החדשות הכניסו שינויים מינוריים, אך מדגיש את החשיבות של קיום דיונים בעל-פה, אלא אם כן הבקשה נעדרת הצדקה בעליל, תוך הכרה בזכות היסוד לגישה לערכאות ובעקרון הצדק הטבעי. השופט סולברג דוחה גם את פרשנותם של המשיבים המאפשרת קבלת החלטות על סמך הגשות בכתב בלבד, בנימוק של צורך בדיון מקיף בהתאם לכוונת התקנות. בית המשפט מגיע למסקנה כי קיים חריג צר לדחיית בקשות ללא דיון כאשר הן משוללות יסוד לכאורה. בנוסף, הסכמתם המותנית של המבקשים להחלטה בכתב נדחתה משום שלא התקיים התנאי להסכמה זו. בסופו של דבר, הערעור מחייב את בית המשפט המחוזי לקיים דיון בעל פה, תוך הקפדה על הגינות ושמירה על הליכים משפטיים מבלי להטיל הוצאות. השופטים י' עמית וי' וילנר הסכימו עם פסק דין זה.