ע"פ 5636/08

תקציר

בפסק דין מפורט הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את המערער במעשה אונס ומעשה מגונה בשני קטינים, שבוצע תוך קבלת הסכמה במרמה במסווה של מתן טיפולי צ'אקרה לנקודות אנרגיה. בית המשפט הטיל עונש מאסר של שנתיים וחצי, שנה וחצי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים לקורבנות. ערעורו של המערער ערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין. בית המשפט מצא אותו אשם על סמך עדויותיהם המהימנות והעקביות של שתי המתלוננות, למרות סתירות בחלק מהפרטים ואיחור בדיווחן על האירועים. עיכובים אלה יוחסו לדיכוי פסיכולוגי נפוץ בקרב נפגעי עבירות מין. בית משפט קמא העדיף את עדויות המתלוננים על פני הגנת המערער, שטענה לבדיות המושפעות מיריבות עסקית. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל לגיטימציה בטיפולי הצ'אקרה הנטענים, והפריך את טענותיו של המערער בדבר כוונה טיפולית בשל חוסר ידיעתו וקבלותיו המנוגדות. הערעור העלה סוגיות הנוגעות לזיכרונות שווא פוטנציאליים, אמינות העדים, תפקידה של דמות שלישית, שי, שלכאורה יזמה את התלונות, וחוסר עקביות בנרטיבים של המתלוננים, לרבות הפרטים הגיאוגרפיים והכרונולוגיים של התקיפות. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את פסק דינו של בית משפט קמא, והדגישה את ההזדמנות לבחון את התנהגותם ומהימנותם של עדים ממקור ראשון. בנוסף, ערכאת הערעור לא מצאה הפרות פרוצדורליות משמעותיות או הטיות בלתי מוצדקות בממצאיו של בית משפט קמא או בטיפול בתאריכים ובמיקומים של אירועים. חרף טענותיו של המערער לעונש מופחת על יסוד נסיבות אישיות ופער הזמנים בין האירועים לבין התביעה, העונש נמצא ראוי, כאשר ערכאת הערעור ציינה כי הוא נוטה להקלות. בפסקי דין מוסכמים אישרו השופטים רובינשטיין ודנציגר את ההרשעה ואת גזר הדין, דחו את הערעור במלואו ואימצו את נימוקיו המקיפים של השופט א.א. לוי.