ת"א 29996-12-15

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת לפי פקודת הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לקבלת פיצויים בגין פציעות שנגרמו בתאונת דרכים. חברת הביטוח טענה כי נזקי התובע נבעו ממצב רפואי קודם וביקשה להציג ראיות הסותרות את קביעת דרגת הנכות של התובע. לאחר עיון בראיות הרפואיות ובטיעונים שהציגו הצדדים, מצא בית המשפט כי לוועדת הערר הייתה גישה לכל התיק הרפואי של התובע וכי החלטתה התבססה על עיון מעמיק במסמכים. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של ועדת הערר לרשומות הרפואיות, שלא מצאה מגבלות תפקודיות או הגבלות על תנועותיו של התובע המצדיקות ניכוי בגין מצב קודם. בית המשפט הדגיש את פרקי הזמן הארוכים שחלפו בין התיק הרפואי של התובע המצביע על מגבלות לבין התאונה המדוברת, ומצא כי הם ניתקו את הקשר הסיבתי בין השניים. כמו כן, בית המשפט ציין כי כל מחלוקת בין חוות הדעת הרפואיות של הוועדות אינה מצדיקה התרת ראיות נוספות. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות הבאת ראיות נוספות וכי החלטת ועדת הערר התבססה על הערכה מלאה ומדויקת. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת חברת הביטוח להציג ראיות הסותרות את החלטת הוועדה ופסק לטובת התובע. חברת הביטוח הנתבעת נדרשה להגיש חישוב נזקים בתוך 30 יום לעיון בית המשפט.