על"ע 3606/94

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על פסק דין שניתן על ידי בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. הערעורים הוגשו על ידי עו"ד אהרן ברקאי (המערער), שהורשע בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת ביחס לייצוג לקוח בתביעת פיצויים. ברקאי לא טיפל כראוי בכספי מרשו, לא ניהל עבורם חשבון נפרד והתכוון לגבות עמלה מופרזת. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע אותו בשורה של עבירות וגזר עליו שנת השעיה על תנאי וקנס. הן ברקאי והן הוועדה המחוזית ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי, אך בהמשך הגיעו להסכמה לדחות את הערעורים על פסק הדין ולהותיר את הקנס על כנו. כתוצאה מכך, בית הדין הארצי דן רק בערעורים על עונש ההשעיה. בית הדין הארצי, לאחר ששקל את חומרת העבירות ואת עברו של ברקאי, החליט להותיר על כנו את המאסר על תנאי ובנוסף גזר עליו שישה חודשי השעיה בפועל. הדבר הוביל לשני הערעורים הנדונים כעת. הוועדה המחוזית ביקשה השעיה ארוכה יותר, תוך הדגשת חומרת עבירותיו של ברקאי והרשעותיו הקודמות בגין התנהגות בלתי הולמת דומה. בתוך כך, הדגיש פרקליטו של ברקאי את ההשפעה המזיקה של השעיה של חצי שנה על משרדו ואת משך ההליכים המשפטיים, שהחלו בשנת 1986 ונמשכו עד שנת 1991 עד להגשת כתב אישום. השופטים, תוך הכרה בחומרת מעשיו של ברקאי ובצורך לשמור על היושרה והנאמנות המצופה ממקצוע עריכת הדין, השתכנעו מהנסיבות החריגות של המקרה. אלה כללו את השיהוי הממושך בהליכים המשפטיים ואת זיכויו של ברקאי מהאישום העיקרי של גניבה. השופטת א.ר. זועבי, במתן פסק הדין, הביעה היסוס לדחות את הערעורים, אך לבסוף החליטה, בהסכמת שאר השופטים, כי יש לדחות את שני הערעורים. ההחלטה הושפעה מהגורמים הייחודיים של המקרה ולא קבעה תקדים לגבי חומרת התנהגות בלתי הולמת של עורך דין.