ע"א 31689-07-19

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מכמה טעמים. ראשית, בית המשפט לא יכול היה לקבל את הטענה כי הנתבעת לא הגנה על עצמה, שכן כתב ההגנה והתצהירים ייצגו את הנתבעים יחד, לרבות המערער בניטל. בית המשפט לא מצא עילה להתערב במסקנתו של בית משפט השלום כי אין להעניק לבניטל את הסעד מרחיק הלכת המבוקש, בהתחשב בכך שפסק הדין שקל לגופו של עניין על סמך העדויות והראיות שהוצגו, במיוחד בהתחשב בעמדת התובע עצמו שראה בבני וטל נציגים של בניטל. שנית, בית המשפט בחן את פרשנותו של בית משפט השלום להסכם דמי השכירות מיום 7.10.08 לעניין חישוב שכר הטרחה. בית המשפט הסכים עם קביעת בית משפט השלום כי ההסכם אינו מבחין בין טענת פולק לבין טענת החברה, ושתיהן נבחנות יחד. משכך, מאחר שהתוצאה נטו הייתה חבותה של בניטל, קבע בית המשפט כי אין בסיס לפסיקת שכר טרחה לפי סעיף 2ב להסכם. בית המשפט הדגיש כי יש לפרש את ההסכם בהתאם לכוונת הצדדים, כפי שמשתמע מלשון החוזה, ובמקרה זה, תוכנו המילולי של ההסכם תומך בפרשנות לפיה מתייחסים לשתי התביעות כאל מקשה אחת. בית המשפט הסכים גם עם הערכות המהימנות של בית משפט השלום לגבי מנהל התובע ועדויותיו של עו"ד דוידוב, שלא תמכו בעמדת התובע בנוגע לחישוב שכר הטרחה. בית המשפט ציין כי באחריות עורך הדין להבטיח בהירות בהסכמי שכר הטרחה וכי כל ספק הנובע מהוראות לא חתומות או לא ברורות צריך להיפתר לטובת הלקוח. לבסוף, בית המשפט מצא כי בני וטל, למרות התעניינותם בתביעת החברה בשל ערבותם האישית, אינם מחויבים באופן אישי לשלם את שכר הטרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה. הערעור נדחה, וחבות המשיבים נותרה בעינה, והפיקדון יוחזר למערערת.