מ"ת 13040-04-12

תקציר

הכלל בדבר שחיקת ראיות המספיקה כדי להצדיק שחרור ממעצר הוא כי נדרש שינוי דרמטי או כרסום מהותי ומשמעותי בראיות, המטה את הכף לטובת הנאשם. לא נראה שזה המקרה כאן. המבקש זוהה כמבצע על ידי שוטרים, וראיות נוספות, כגון ממצאי DNA ורישומי טלפון, תומכות בטענה זו. התנהגותו של המבקש במהלך החקירה, לרבות אי התייצבותו לחקירה, ניסיונותיו להרחיק עצמו מראיות ואמירותיו המשתנות, פועלת לרעתו. הראיות שהוצגו אינן פוגעות באופן משמעותי בראיות הראשוניות, וסיכויי הזיכוי של המבקש אינם עולים על סיכוייו להרשעה. השופטים הלינו גם על עדותה של אמו של המבקש, שלא הייתה עקבית, ועל סירובה לאפשר בדיקה פורנזית של ביתה, למרות שעל פי הדיווחים הפריצה התרחשה שם. ככלל, המידע הנוסף שהוצג אינו מצדיק את שחרורו של המבקש ממעצר, והקביעה הראשונית כי היו די ראיות המבססות סבירות להרשעה ועילות מעצר צריכה לעמוד. החלטה זו התקבלה בנוכחות שני הצדדים ב-6 בינואר 2013.