בש"פ 505/14

תקציר

סכסוך שכנות הוביל לשורה של הליכים משפטיים. המחלוקת הראשונית נפתרה חלקית על ידי המפקח על המקרקעין בשנת 2004. מאחר שהמבקשים לא קיימו את פסק הדין, נפתח הליך ביזיון בית המשפט, שהוביל להחלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו משנת 2005. לאחר מכן ערערו המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וזה נתן פסק דין לטובתם. המבקשים, שלא היו מיוצגים, לא התייצבו בבית המשפט במהלך הליכים אלה. בשל אופיו הכפול של ביזיון בית המשפט (שילוב מאפיינים אזרחיים ופליליים), אמת המידה להארכת המועד לערעור נמצאת איפשהו בין אמות המידה המיושמות בתיקים אזרחיים ופליליים גרידא. בדרך כלל, שיטת ההתנגדות תלויה בתוצאות ההחלטה. כעת מבקשים המבקשים לערער על פסק הדין משנת 2006 ועל פסק הדין משנת 2007. בעוד שמשך הזמן שחלף מאז החלטות אלה ושיהוי המבקשים מציבים משוכה משמעותית, נסיבות חריגות מצדיקות הארכה. אלה כוללים את הטעות לכאורה בקביעה כי הקנס ישולם למשיב באופן אישי ולא למדינה, סיכויי ההצלחה בערעור ושיקולי צדק הנובעים מנסיבות המקרה. עם זאת, בקשת הארכה לערעור על פסק הדין משנת 2006 נדחית בשל ניסיון המבקשים לבטלו והיעדר הצדקה לעיכוב. למבקשים ניתנת ארכה להגיש ערעור על פסק הדין משנת 2007 ועליהם לעשות כן בתוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה. כמו כן הם נדרשים לשלם את הוצאות המשיב.