ע"פ 6935/19

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בתקיפת בן משפחה, שהיה כבן 16 בעת ביצוע העבירה. בית משפט קמא דחה את בקשת הסנגור להליך שיקום שאינו כרוך במאסר, ותחת זאת קבע כי אינטרס הגמול מחייב מתן עדיפות במקרה זה. בית המשפט גזר על המערער 20 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצויים לנפגע. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי היה על בית המשפט ליתן משקל רב יותר לשיקולי השיקום, הודאתו והיעדר עברו הפלילי. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את החלטת בית משפט קמא, והסכים כי עבירות כמו זו שביצע המערער מחייבות מאסר. שופטי הערעור הסכימו עם שקלול בית משפט קמא את מכלול שיקולי הענישה הרלוונטיים, לרבות הנזק שנגרם לקורבן, והגיעו למסקנה כי העונש מאוזן וראוי. כן ציינו את חשיבות הטיפול בעברייני מין וקיוו כי המערער ינצל את אפשרויות הטיפול הקיימות בעת שהותו בכלא. לפיכך נדחה הערעור.