ת"א 42032-09-19

תקציר

בית המשפט החליט כי אינו יכול להטיל על הנתבע אחריות לחובות החברה. החוק קובע כי בית משפט יכול לייחס חוב של חברה לבעל המניות שלה בנסיבות חריגות בלבד, ובמקרה זה אין נסיבות כאלה. הנתבע נתן הון ונכסים לחברה, וזו אינה סיבה מספקת לייחס לו את חוב החברה. התובעים טענו כי מעשיו של הנתבע היו ניסיון להתחמק מנושים, אך בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך. יתר על כן, מעשיו של הנתבע לא היו כרוכים בנטילת כספים ישירות מהתובעים, ולא הוכח כי העשירו את הנתבע באופן אישי. פעולות החברה נעשו במרמה ונעשו בחוסר תום לב, אך בית המשפט לא מצא ראיות לאשמה אישית או הטעיה מצד הנתבע, אלא רק לרשלנות. הנתבע מחזיק כמעט בכל מניות החברה, שהיא עסק משפחתי, אך בית המשפט קבע כי אין זו לבדה סיבה מספקת להרים את מסך התאגיד, שכן אין זה המקרה שבעלי המניות משכו כספים מהחברה. השופטת הכירה בתוצאה המרה עבור התובעים, ששילמו כסף רב ואין להם זכות להשכיר את הנכס, אך לא ניתן להעביר את החוב פשוט לנתבע.