ת"א 50920-01-16

תקציר

התובע תבע את הנתבע, הבעלים והמנהל של חוות סוסים, בגין רשלנות שהובילה לפגיעה בעמוד השדרה שנגרמה לתובע בעת רכיבה על סוסים בחווה הנתבעת. התובע, שלא היה לו ניסיון קודם ברכיבה על סוסים, טען כי הוראות לא מספקות כיצד לשבת נכון על הסוס גרמו לפגיעה. לגופו של עניין, טען התובע כי הודיע לנתבע כי הישיבה על הסוס אינה נוחה, אך הנתבע רק הורה לו להישען לאחור, דבר שגרם לכאבי גב עזים ולשברים בחוליות. הנתבעת הכחישה טענות אלה וטענה כי התובעת מעולם לא התלוננה במהלך הנסיעה וכי השברים אינם קשורים לרכיבה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא הוכיח כי השברים בחוליות נבעו מרכיבה על סוסים או מהדרכה לקויה של הנתבע. גרסת התובע לאירועים הכילה סתירות, וחוות דעת המומחים והראיות הרפואיות תמכו בטענת הנתבע כי השברים לא נגרמו ככל הנראה כתוצאה מהנסיעה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי רכיבה על סוסים היא מסוכנת מטבעה, וללא ראיות לרשלנות הנתבע או להפרת חובתו, נחשב התובע, שהשתתף בפעילות מרצונו, כמי שקיבל על עצמו סיכונים אלה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת התובע כי היעדר רישיון על ידי הנתבע תרם לפגיעה, שכן התובע לא הצליח לבסס קשר סיבתי בין היעדר רישיון לבין כאבי הגב שלו. התביעה נדחתה, והתובע חויב לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות, בסך 8,000 ₪, בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין. עוד נמסר לתובע על זכותו לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.