ע"פ 242/63

תקציר

התיק עוסק בהעלמת מס. המערער, מיכאל קריטי, הואשם בחמישה סעיפים של העלמת מס לפי סעיף 77 לפקודת מס הכנסה, 1947, לרבות מסירת פרטים כוזבים ומידע כוזב בדוחות הון, ועריכת דוחות מס שגויים לשנים 1957 ו-1958. הוא זוכה משני סעיפים בבית משפט השלום והורשע בשלושת הסעיפים הנותרים. בית המשפט המחוזי זיכה את קריטי מאחת ההרשעות, אך הרשיע אותו בסעיף השלישי, שבו הואשם בהשמטת סך של 35,800 לירות ישראליות מדו"חות המס שלו לשנים 1957 או 1958, או שניהם. בית המשפט המחוזי שינה את פרטי ההרשעה, וקבע כי אינו יכול לקבוע מאיזו שנה הושמט הסכום. קריטי ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו וכי הודאותיו לא ניתנו באופן חופשי ולא היו צריכות להתקבל כראיות. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של קריטי בקובעו כי לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לתקן את פרטי העבירה וכי ההודאות קבילות שכן הן ניתנו באופן חופשי ולא תחת לחץ. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההרשעה בסעיף השלישי הייתה פגומה בשל חוסר ודאות וכפילות. עם זאת, לאחר בחינת הראיות, הרשיע בית המשפט את קריטי בהשמטת 21,252 לירות ישראליות מדו"ח המס שלו משנת 1957 ואישר את העונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי. בהליך נפרד בבג"ץ ביטל בית המשפט החלטה של בית הדין הרבני האזורי בעניין תשלומי מזונות, שכן היא התקבלה מבלי להזמין את העותר להופיע בפני בית המשפט, דבר שפגע בעקרונות הצדק הטבעי.