תא"מ 46285-03-19

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין ליקויי בניה. השופט פסק לטובת הנתבע, וקבע כי התובע לא נתן לנתבע הזדמנות נאותה לתקן את הבעיות כנדרש בחוק. השופט טען כי אכזבתו וכעסו של התובע לא היו סיבות מספיקות למנוע מהנתבע את ההזדמנות לתקן את הדברים, מה גם שהנתבעת הראתה נכונות לתקנם. עוד ציינה השופטת כי הצעתה של הנתבעת לתקן את הבעיות לא הייתה בלתי סבירה, ודרישת התובע לתשלום הייתה גבוהה משמעותית מעלות התיקון. עם זאת, השופט בחר שלא לפרש את החוק בקפדנות, שכן התוצאות יהיו קשות מדי. תחת זאת, השופט קבע כי זכותה של הנתבעת לתקן את הבעיות שצוינו על ידי המומחה ועליה לתאם עם התובע את מועד התיקונים, אשר אמורים להסתיים תוך זמן סביר. לאחר מכן יבחן המומחה את התיקונים ויגיש חוות דעת משלימה, ואם נותרו ליקויים נוספים, התובע יפוצה בהתאם. לחילופין, הנתבע יכול לבחור לפצות את התובע על עלות התיקונים אם תינתן לו הזדמנות לתקן את הבעיות, ובית המשפט ימנה מומחה שיעריך את העלויות. השופט עודד את הצדדים להגיע להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט, מתוך אמונה שזה הפתרון היעיל, וקבע דיון בתיק למועד מאוחר יותר. פסק הדין נותן אפוא לנתבע הזדמנות לתקן את הבעיות או לפצות את התובע, תוך הבטחת תוצאה הוגנת לשני הצדדים.