עב"ל 148/07

תקציר

ערכאת הערעור התייחסה לשאלה האם ניתן לסווג את הפגיעה הריאה ממנה סבל המערער, שעבד בחברת אגד, כ"מחלת מקצוע" או כ"תאונת עבודה" על פי תיאוריית המיקרוטראומה. המערער נחשף לפליטות מאוטובוסים ולעשן סיגריות בעת שעבד כסדרן תנועה וכמנהל, אך כבר לפני העסקתו הייתה לו היסטוריה של בעיות ריאה קשות, לרבות אסטמה ודלקת ריאות. בית הדין האזורי, בהסתמך על חוות דעת רפואיות של מומחים, לא מצא קשר סיבתי בין עבודתו לבין מצבו הבריאותי. מומחה הגיע למסקנה כי המערער סבל ממחלת ריאות כרונית הנובעת ממחלות רקע קשות, שאינן קשורות לסביבת עבודתו. כאשר ערער המערער על החלטת בית הדין המחוזי, תוך שהוא חולק על מסקנות המומחה, בחן בית הדין לערעורים מחדש את המצב, תוך התחשבות בחוות דעת רפואיות נוספות שהכירו באפשרות שחשיפה לעבודה החמירה את המצב בשיעור של 10%-20%, אשר נקבע כי אין בה די כדי לבסס קשר סיבתי משמעותי להכרה בפגיעה בעבודה. בית המשפט קבע כי ההשפעה הייתה מזערית, ודחה את הערעור בשל היעדר קשר מהותי בין תנאי עבודתו של המערער לבין החמרת ליקוי הריאות שלו, ובכך אישר את החלטת בית הדין האזורי מבלי לפסוק הוצאות.