ע"מ 35312-01-11

תקציר

פסק הדין דן בערעור על שומות מס הכנסה שערכו המערערים, בני זוג נשואים, נגד פקיד השומה. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותם של סעיפים 28, 65 ו-66 לפקודה, העוסקים במיסוי הכנסותיהם של בני זוג. המערערים טענו כי יש לייחס את הפסדיהם העסקיים להכנסתו הגבוהה יותר של בן הזוג השני, ולאפשר להם לקזז הפסדים אלה כנגד ההכנסה הגבוהה יותר. עם זאת, בית המשפט צידד במשיב וקבע כי סעיפים אלה מתייחסים לשני מסלולים נפרדים למיסוי – חישוב מאוחד, שבו מחושבים הכנסות בני הזוג יחד, וחישוב נפרד, החל על כל יחיד בנפרד. מאחר שהמערערים בחרו בשיטת החישוב הנפרדת, ניתן היה לנכות את הפסדי האישה רק מהכנסתה שלה. פסק הדין התייחס גם לסוגיית רווחי ההון, ואישר את ייחוס כל רווחי ההון על ידי המשיב להכנסתו של הבעל, כנוסחו הברור של סעיף 66(2) לפקודה. בית המשפט מצא כי בחירתו של המשיב להסתמך על אישורו הרשמי של הבנק בדבר רווחי הון, על פני מסמכיהם הבלתי עקביים והבלתי מוסברים של המערערים, הייתה מוצדקת. לבסוף, פסק הדין דחה את טענת המערערים בדבר פגיעה בזכות הטיעון, ואישר כי ניתנה להם הזדמנות מספקת להשמיע את טענותיהם, וכי כל הפרה נטענת נבעה מהתנהלותו של המערער עצמו. משכך, נדחה הערעור במלואו, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב בסך של 35,000 ₪.