פר"ק 57855-01-18

תקציר

**ניתוח משפטי: ויתור נאמן על הסכמי שכירות בחדלות פירעון – דקור רהיטים (2000) 1989 בע"מ** **סקירה כללית והקשר** התיק עוסק בבקשת נאמני חברת דקור רהיטים (2000) 1989 בע"מ ("החברה"), אשר נכנסה להקפאת הליכים ביום 25.1.2018, לוותר באופן רשמי על הסכמי שכירות ודמי ניהול עם הצד שכנגד (המשיבים). הסכמים אלה, שנערכו בעבר עבור שטחים מסחריים, נטען כי הם נכסים מכבידים ללא תועלת כלכלית נוספת לחברה, שכן המבנים הרלוונטיים כבר פונו - בין אם בהסכמה הדדית ובין אם בהתעקשות המשיבים - לפני שהחלו הליכי חדלות הפירעון. **עקרונות משפטיים מרכזיים** * **ויתור על נכסים מכבידים לפי חוק חדלות פירעון:** סעיף 350ח לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הוא הסמכות המשפטית המרכזית המופעלת. סעיף זה מתיר לנושא משרה בחברה הנמצאת בהקפאת הליכים, באישור בית המשפט, לאמץ או לוותר על חוזי ביצוע קיימים (לרבות חוזי שכירות), במיוחד אם החוזה מהווה נכס מכביד. סעיף 350יא(ג) מאפשר לצד שאינו חייב להגיש תביעת נזיקין כנושה רגיל אם החוזה מוותר. מטרת מדיניות החקיקה: - להקל על מאמצי השיקום של חברות במצוקה על ידי שחרורן מהתחייבויות טרום חדלות פירעון שאינן כלכליות או מעכבות את ההתאוששות (ראו ע"א 2717/10 *רהב נ' אינטרלינק סחר בינלאומי*). - לאזן את כל האינטרסים של הנושים מול אלה של הצדדים הנגדיים לחוזים בודדים, תוך מתן עדיפות למסת הנושים אך להבטיח פיצוי למי שנפגע מהסיום המוקדם. * **הגדרה ועיתוי של "חוזה קיים":** כדי שסעיף 350H יחול, חוזה חייב להיות קיים מראש (כלומר, הוסכם לפני הליכי הבראה), ולא הושלם על ידי שני הצדדים עם תחילת ההליכים, גם אם בוטל כדין בסמוך למועד ההתחלה. זה מבטיח שחוזים שנותרו לפחות חלקית עם תחילת חדלות הפירעון יכולים להיות כפופים לוויתור או לאימוץ. * **שיקול הדעת של בית המשפט ואיזון האינטרסים:** פסיקה ודוקטרינה (ראו ציפורה כהן, *דיני חברות*; דיוויד האן, *דיני חדלות פירעון*) מדגישים את תפקידו של בית המשפט בביצוע תרגיל איזון רחב, תוך שקיל: - הסיכויים להתאוששות תאגידית ואינטרסים של נושים (המעדיפים שחרור מנכסים מכבידים); - הנזק הספציפי לצד שכנגד (מופחת על ידי מתן תביעה הניתנת לפיצוי). **יישום העובדות** * **סטטוס הסכמי השכירות:** לחברה היו שני הסכמי חכירה לאזורים שמותגו כ-"DOOREL" ו-"DECOR". - שטחי DOOREL פונו מרצון על ידי החברה (אוקטובר 2017), לפני חדלות פירעון ובהסכמת שני הצדדים. - מתחם DECOR פונה לבקשת המשיבים (18 בינואר 2018), עקב הפרות לכאורה. יש לציין כי גם זה קדם לצו עיכוב ההליכים. * **מחלוקות וסוגיות ראייתיות:** - המשיבים טענו כי החברה השאירה מיטלטלין במקום וכתוצאה מכך חייבת דמי שכירות ותשלומים אחרים עד לפינוי מוחלט. - המשיבים לא תמכו בטענות עובדתיות בתצהיר. עדויות מצולמות הצביעו על כך שהמקום היה זמין לשימוש ולא ביסס את המשך האכלוס המהותי. - בית המשפט מצא שהנכסים (הסכמי השכירות) מכבידים: החברה כבר לא נזקקה למקום או השתמשה בו, והמשך ההשקה יכביד שלא לצורך. * **עיתוי הוויתור וההשפעה הכלכלית:** - המשיבים טענו כי המועד הקובע של הוויתור צריך להיות מועד הפינוי בפועל, ולא מוקדם יותר. - בית המשפט הבהיר כי ההסכמים חדלו למעשה לחייב את הצדדים לפני הוצאת צו העיכוב וכי המשיבים עצמם יזמו או הסכימו לסיום מוקדם זה. - לפיכך, תאריך הוויתור האפקטיבי נקבע ל-31 בינואר 2018, המאשר את אופיו המכביד של הנכס ומצדיק שחרור רשמי. * **זכויות נושים:** המשיבים, ככל שקיימות תביעות תלויות ועומדות (דמי שכירות שלא שולמו, אגרות), רשאים להגיש כנושים בלתי מובטחים במסגרת הליך ההבראה - לפי סעיף 350יא(ג). **חידושים משפטיים ומדיניות** * **אישור הפרקטיקה הישראלית המודרנית של חדלות פירעון:** ההחלטה מאשרת את יישור קו של החוק הישראלי הנוכחי עם המגמות העולמיות לטובת מנגנוני הבראה יעילים של חברות, במיוחד על ידי מתן אפשרות להתנתקות מהירה מהתחייבויות לא רווחיות. * **הבהרה פרוצדורלית:** המקרה מבהיר את הציפיות התהליכיות והראייתיות לצדדים שכנגד המבקשים פיצויים כאשר חוזי השכירות מסתיימים בחדלות פירעון. על הצדדים לבסס את הנזקים וההתחייבויות הנטענים שלהם בראיות ברורות וקבילות. * **ביסוס תפקידו המפקח של בית המשפט:** פסק הדין מדגים את כוח הפיקוח הפעיל של בית המשפט בשיפוט העיתוי וההשפעה של ויתור על חוזים, ומבטיח שאף אחד מהצדדים לא ישתמש בחדלות פירעון ככלי להתעשרות בלתי הוגנת או להגנה מפני התנהלות לגיטימית לפני חדלות פירעון. **מסקנה** המקרה מגבש עקרונות יסוד בדיני ההבראה: - חברות בשיקום מוסמכות (באישור בית משפט) לוותר על חוזים מכבידים, גם אם בוטלו או הסתיימו כדין בסמוך למועד חדלות הפירעון. - הגנות הצדדים הנגדיים לובשות צורה של תביעות נושים, ולא התעקשות מתמשכת על ביצוע או פיצוי למשך כל התקופה החוזית. - צפויה קפדנות פרוצדורלית; לקביעות עובדתיות לא מבוססות יהיה משקל מועט. - תפקידו של בית המשפט הוא לשמור על האיזון ההוגן הנדרש על פי החוק תוך קידום האינטרסים הקולקטיביים של הנושים והקלה על התאוששות אפשרית של החברה. החלטתה של השופטת שרה דברת משמשת מודל מאלף ליישום כתבי ויתור על חדלות פירעון ולניהול נכסים מכבידים בפרקטיקה המסחרית העכשווית.