בג"צ 372/88

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בעתירה המערערת על ההחלטה להעמיד לדין אדם, המכונה המשיב 3, בבית משפט צבאי בפני שופט יחיד. העותר טען כי יש לדון במשפט בפני הרכב של שלושה שופטים, ובנוסף הביע תרעומת על העיון המאוחר בתיק החקירה הקשור לתיק. עם זאת, בית המשפט לא מצא סיבה לעכב את ההליכים וקבע כי שיקול דעתה של התביעה הצבאית בבחירת הערכאה השיפוטית ראוי. היא הגיעה למסקנה כי לא התקיימו נסיבות קיצוניות המצדיקות התערבות בשיקול הדעת של רשויות התביעה בעניין זה. משכך, נדחתה הבקשה לצו מניעה מותנה, ובית המשפט החליט לדחות את בקשת העותרים, תוך שהוא מדגיש כי אין מקום להתערבות. פסק דין זה מחזק את עקרון שיקול הדעת של התביעה, ומדגיש כי בית המשפט יתערב רק במקרים חריגים בהם ניכרות טעויות או קיימים עיוותים מהותיים. ההחלטה מחזקת את הרעיון של הליך תביעה עצמאי, כאשר בית המשפט בוחר שלא לעכב את ההליכים כפי שביקש העותר.