ת"א 53229-06-15

תקציר

התובע, שהיה בעל דירה, תבע את הנתבע, עורך דין במקצועו, על כך שלא ייצג אותו כראוי בהסכם שכירות עם שוכר. התובע טען כי הנתבע ייצג את שני הצדדים וחלה עליו חובת זהירות. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו. לא היה ייפוי כוח חתום או הסכם שכר טרחה בין התובע לבין הנתבע. טענת התובע כי הנתבעת הבטיחה לייצגו לא נתמכה בראיות וסותרת על ידי הנתבע והשוכר. כמו כן, השופט מצא כי חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובע, צד שלישי, לא הופרה. מודעותה של הנתבעת להסכם השכירות והתיקונים שהוכנסו בו הצביעו על ייצוג מסוים של השוכר אך לא היוו מערכת יחסים מספקת עם התובעת. עוד ציינה השופטת כי התובע התייעץ עם עורכי דינו והיה לו ניסיון בעסקאות שכירות. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי טענות התובע, לרבות טענות לסעדים כספיים, לא הוכחו ודחה את התביעה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.