ת"א 58/10

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים נגד הקיבוץ מחמת התיישנות. התובעים, ילדיהם של שני חברי קיבוץ לשעבר שנפטרו, תבעו את הקיבוץ על הזכות לרשת שתי דירות מגורים, אחת לכל הורה. בית המשפט מצא כי התביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה, והתובעים לא הצליחו להוכיח כי לא יכלו באופן סביר לגלות את העובדות קודם לכן. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם לגופו של עניין, תביעת התובעים נדחית. על פי החלטת הקיבוץ הרלוונטית שהייתה בתוקף בעת פטירת ההורה הראשון, תא משפחתי יכול היה להוריש דירה אחת בלבד, ללא קשר למצבם המשפחתי של ההורים. בית המשפט הבהיר כי פסק דינו של בית המשפט העליון, עליו הסתמכו התובעים, אינו רלוונטי למקרה זה לצורך קביעת הקצאת דירות לחברים שעדיין בחיים. יתר על כן, קביעת מועד להקצאת הדירות הייתה סבירה והכרחית, גם אם היא עלולה לעורר במקרים מסוימים תחושות של אי צדק. החלטות הקיבוץ לגבי המועד הקובע היו תקפות ולא שרירותיות. לבסוף פסק בית המשפט לקיבוץ 20,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי התובעים.