ת"ע 53200-09-20

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי צוואות שערך המנוח. הצוואה הראשונה, שנערכה בשנת 1993, הורתה על חלוקה שווה של רכושה של המנוחה בין שלושת בניה. הצוואה השנייה, שנערכה בשנת 2018, נישלה את שלושת בניה של המנוחה והורישה את כל עזבונה לנכדיה. מתנגדי הצוואה השנייה, שהם שלושת בניו של המנוח, טענו כי יש לבטלה מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה בעת עריכתה, בשל זקנתה ובריאותה הרופפת. בית המשפט מצא כי למרות שהמנוחה סבלה מבעיות רפואיות שונות, לרבות בעיות ראייה, ליקויי זיכרון וחולשה פיזית, היא הייתה כשירה לערוך צוואה. חוות הדעת של המומחה הרפואי ועדויות בני המשפחה תמכו בקביעה זו. שנית, המתנגדים טענו כי ג', בנו של המנוח ואבי המבקשים, נטל חלק בעריכת הצוואה, בניגוד לסעיף 35 לחוק הירושה. בית המשפט מצא כי ג' הכיר את הנוטריון שערך את הצוואה, והיה עמו קשר קודם. כמו כן, לג' היו יחסים קרובים עם הנוטריון והמנוח, ובית המשפט מצא את עדויותיו שלו ושל הנוטריון כבלתי אמינות. נסיבות עריכת הצוואה, לרבות חוסר ההיגיון בחלק מסעיפיה, הביאו את בית המשפט למסקנה כי י' אכן נטל חלק בעריכתה. עם זאת, מאחר שהחוק מתייחס רק למוטב ולבן הזוג, ולא לקרובי משפחה אחרים, בית המשפט הכיר בג' כ"זוכה" רק בנסיבות החריגות של המקרה. שלישית, המתנגדים טענו כי הצוואה נערכה בשל השפעתה הבלתי הוגנת של ג' על המנוחה, תוך ניצול זקנתה ומצבה הגופני והנפשי. בית המשפט בחן טענה זו באמצעות ארבעה מבחני עזר שהותוו בפסיקה, ופסק לטובת המתנגדים. בית המשפט קבע כי הצוואה נערכה בשל השפעה בלתי הוגנת, ואולי אף מרמה, שבוצעה על ידי ג'. לאור האמור לעיל, בית המשפט נעתר להתנגדות וביטל את הצוואה. תחת זאת, ניתן צו לביצוע צוואתו הקודמת של המנוח, משנת 1993. התביעה הכספית שהגישו המבקשים נגד המתנגדים נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם למתנגדים הוצאות בסך 50,000 ₪. לבסוף, בשל הפגמים החמורים בהתנהלות הנוטריון, נשלח פסק הדין ללשכה המשפטית לבדיקה נוספת.