בג"צ 230/07

תקציר

במקרה הנדון, חברי רשימת אלתג'ייר אלאצלאח, המזוהים עם חמאס ונבחרים למועצה המחוקקת בשנת 2006, נעצרו ע"י ישראל בעקבות התגברות פעילות הטרור, כולל חטיפת חייל ישראלי. נגד העצורים הוגשו כתבי אישום בבתי משפט צבאיים בגין חברותם ופעילותם בחמאס, הנחשב להתאחדות בלתי מותרת. בתחילה פסק בית המשפט הצבאי באיו"ש על שחרורם, בטענה כי לא נשקפת מהם סכנה וכי השתתפותם בבחירות משמעה הסכמה משתמעת מצד ישראל, ובכך העניק "הגנת צדק" לביטול כתבי האישום. אולם, לאחר ערעור הפך בית המשפט הצבאי לערעורים החלטה זו וקבע את עמדתה המבוססת של ישראל נגד חמאס. העותרים הואשמו לא בגין השתתפות בבחירות אלא בגין השתייכות לחמאס, דבר המצדיק את מעצרם. העותרים טענו כי מעשיה של ישראל מפרים הסכמי ביניים ומניעים פוליטיים לכאורה מאחורי העמדתם לדין. בג"ץ דחה את העתירה והמליץ לדון בטענות פרוצדורליות בבית המשפט הצבאי במקום שראוי לבחון עובדתית. היא הדגישה את חוסר הכדאיות של פיצול הליכים, את יעילותם של בתי המשפט הפרוצדורליים ביישוב מחלוקות עובדתיות, ואת הסעדים הזמינים מעבר לדחייה. הדחייה הדגישה את היעדר ההצדקה לפנייה חריגה לבג"ץ, והמליצה על הקפדה על הליכים שיפוטיים סטנדרטיים ואפשרות ערעור לאחר מתן פסק דין.