תלה"מ 18460-07-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך בין בני זוג שחיו יחד שנים רבות והולידו מספר ילדים משותפים, בנוגע לבעלות על שלוש דירות לאחר פרידתם, וכן בתביעות כספיות שונות הנוגעות להלוואות, דמי שכירות ודמי שימוש. הדירה הראשונה, המכונה דירת עמידר, נרכשה בעזרת מתנת אמה של התובעת וזכאותה של הנתבעת לרכוש במחיר מסובסד כאם חד הורית. למרות שהדירה נרשמה על שם הנתבע בלבד, בית המשפט מצא כי שני הצדדים תרמו לרכישתה ולכן הם חולקים זכויות בעלות שוות. הדירה השנייה, שכונתה דירת המגורים, נרשמה על שם התובע בלבד. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי גם דירה זו נרכשה במשותף, על סמך ראיות לחשבון בנק משותף ועדותו של התובע על אורח חייהם המשותף. לפיכך נקבע כי לשני הצדדים זכויות בעלות שוות גם בדירה זו. הדירה השלישית, שירשה הנתבעת מאמה, הושארה לנתבע בלבד בצוואת אמה. בית המשפט דחה את תביעת התובע לבעלות משותפת, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות לתרומתו לרכישה, והדירה נחשבה כנכס חיצוני לרכוש המשותף של בני הזוג. באשר לחיובים כספיים, בית המשפט קבע את מועד הקרע של בני הזוג כמועד הגשת תביעותיו על ידי התובע, שהוא יולי 2018. ממועד זה ואילך חויבה הנתבעת לשלם לתובע דמי שימוש חודשיים בסך 1,000 ₪ בגין החזקת דירת המגורים. בנוסף, הנתבע חויב לשאת במחצית מתשלומי המשכנתא ודמי הביטוח בגין דירת המגורים, וכן במחצית מיתרת ההלוואה שנטל התובע בשנת 2014 בגין הוצאות משק הבית. מנגד, בית המשפט לא הורה לנתבעת להשיב דמי שכירות כלשהם מדירת עמידר שהתקבלו לפני מועד הפירוק, שכן כסף זה שימש גם למימון החיים המשותפים של הצדדים. לבסוף, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, בסך 12,500 ₪, בשל התנהלותה הבעייתית במהלך ההליך המשפטי.