ת"א 38338-05-13

תקציר

הנתבעת, העירייה, ביקשה להסיר את ידו של התובע מחלקת קרקע באופן מינהלי הקבוע בחוק מקרקעי ציבור, בטענה כי התובעת תפסה את הקרקע שלא כדין. התובעת טענה כי העירייה לא עמדה בתנאים להפעלת סמכותה על פי החוק. בית המשפט בחן האם התקיימו דרישות חוק מקרקעי ציבור ופסק לטובת העירייה. נפסק כי מדובר בקרקע ציבורית בבעלות העירייה, וכי התובע לא החזיק בה כדין. בית המשפט מצא כי החזקתו של התובע בקרקע החלה כאשר בנה עליה בית כשלושה חודשים לפני שהעירייה הוציאה צו להוצאת ידו מהקרקע. עוד קבע בית המשפט כי העירייה נתנה לתובע הזדמנות לטעון את טענותיו, כנדרש בחוק, וכי התקיימו כל התנאים למתן הצו. לפיכך, התביעה שהיוותה למעשה ערעור על תוקפו של הצו המנהלי, נדחתה. הצו הארעי המונע את הפינוי בוטל, אך באיחור כדי לאפשר לתובע שהות לפתוח בהליכים בבית המשפט המחוזי. התובע חויב לשלם לעירייה שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.