ת"א 25115-11-11

תקציר

התובעים, חברה ישראלית בבעלות אזרח ישראלי, טענו כי הם זכאים לקבל עמלות או תגמול הולם מהנתבעות, חברות המשתייכות לקונגלומרט הבינלאומי אלסטום גרופ, בגין פעילותן לקידום האינטרסים של הנתבעות בשוק החשמל הפרטי בישראל ועבור שירותים שונים שהעניקו להן. התובעים טענו כי פעלו ללא לאות לקידום האינטרסים של הנתבעים בשוק זה מבלי לקבל כל תמורה, וזאת על בסיס התחייבות הנתבעים לשלם עמלות. עם זאת, הנתבעים החלו לפעול מאחורי גבם של התובעים ובסופו של דבר סיימו את תפקידם כמייצגים מבלי לשלם להם. התובעים ביקשו סעד כספי והצהרתי. הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וטענו כי לא היה הסכם בכתב בין הצדדים וכי התובעים לא היו נציגיהם או יועציהם. לטענתם, עמדת התובעים בדבר קיומה של התקשרות גורפת מנוגדת לאופן שבו פעלה קבוצת אלסטום (Alstom Group). בנוסף, טענו הנתבעים כי התובעים לא היוו "גורם יעיל" באף אחד מהפרויקטים שהוזכרו וכי ניסיונותיהם להגיע להסכמות לא צלחו בשל חוסר תום הלב של התובעים. בית המשפט מצא כי התובעים אכן שימשו כנציגי הנתבעים בתחום ה-IPP בישראל. מארג הראיות הכולל עולה כי התובעים החזיקו בעמדה זו וכי התקשרותם אינה מותנית בקיומו של הסכם חתום. עם זאת, התובעים לא היו זכאים לתשלום סדיר או להחזר הוצאות אלא אם הוסכם אחרת. זכותם לפיצוי כספי הותנתה בהצלחת הנתבעים בפרויקט IPP רלוונטי. באשר לפרויקטים ספציפיים, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לעמלה של 0.5% עבור פרויקט ים המלח ו-0.75% עבור פרויקט הגלבוע (למעט הסכם O&M, בגינו התגמול יעמוד על 0.25%). בגין השקעת ברייטסורס פסק בית המשפט לתובעים שכר טרחה הולם, מתוך הכרה בתרומתם המשמעותית ליצירת מערכת היחסים. עוד קבע בית המשפט כי התנהלות הנתבעים בסיום הקשר היוותה הפרת הסכם ופעלו בחוסר תום לב. לפיכך היו התובעים זכאים לפיצוי של 500,000 ₪ בגין כך. התביעה נגד הנתבעת השלישית, חברה ישראלית שהוקמה בשנת 2009 ונשלטה על ידי הנתבעת הראשונה, נדחתה, מאחר שלא הייתה מעורבת ביחסים המסחריים עם התובעים. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים הראשון והשני לשלם לתובעים הוצאות בסך 450,000 ₪, בשל אופיו המורכב והנרחב של ההליך.