ע"ע 1132/02

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים על תשלום פנסיה לגמלאי עיריית ירושלים. הערעור הראשון, שהגישו הגמלאים, מערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר במועד הזכאות לתשלום הטבות נוספות. בית המשפט קבע כי הגמלאים זכאים לתשלומים הנוספים החל מ-6 באוגוסט 1990 ולא מ-17 בספטמבר 1992, ובכך האריך את התקופה שבה הם זכאים להפרשי קצבה. עם זאת, בקשתם למועד מוקדם עוד יותר, 15 ביולי 1990, נדחתה. העתירה השנייה, שהוגשה על ידי עיריית ירושלים, מתנגדת לפסיקות הערכאה הנמוכה יותר בשלוש סוגיות שנותרו. העירייה טענה כי יש לחשב את התשלומים הנוספים לגמלאים על בסיס הממוצע השנתי של ימי העבודה של מחליפיהם. בית המשפט הסכים עם טענה זו ופסק לטובת העירייה בנקודה זו. העירייה ערערה גם על הקביעה כי תשלומיה לגמלאים יתבססו על הקביעות שנקבעו בפסק הדין קמא, אך ערעור זה נדחה. לבסוף, ביקשה העירייה להפחית את ההוצאות והאגרות הנגבות ממנה, אך בית המשפט דחה בקשה זו בציינו כי כלל הוא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניינים אלה. ככלל, ערעור הגמלאים התקבל באופן חלקי, וערעור העירייה התקבל באופן חלקי. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.