ת"ק 57024-04-24

תקציר

בית המשפט מצא כי הפרסום של התובעת בקבוצת דיירי הבניין בדבר סירובה של הנתבעת לשלם עבור התקנת המצלמות לא היה לשון הרע ולא השפיל את התובעת. השופטת קיבלה את הסברו של הנתבע כי הפרסום נועד ליידע דיירים אחרים על העיכוב בפרויקט וכי מדובר בפעולה סבירה. גם המונח "נשמה טובה", בו השתמש התובע, לא נחשב לשון הרע. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבע בתביעה שכנגד, וקבע כי האשמותיו של התובע בדבר חוסר שיקול דעת והתנהלות כספית בלתי הולמת מהוות לשון הרע. השופטת ציינה כי התובעת לא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענותיה וכי הנתבע הסביר באופן משביע רצון את נסיבות התקנת החשבונית והמצלמות. מאחר שהפרסום היה חסר אמת ולא נעשה בתום לב, בית המשפט הטיל על התובע את האחריות לפצות את הנתבע. הפיצוי נקבע בסכום צנוע של 3,500 ₪, לצד 700 ₪ עבור הוצאות פרוצדורליות של הנתבעת. פסק הדין ניתן שלא בפניו, כאשר לתובע ניתנו 30 יום לשלם את הסכומים, או לעמוד בפני חיובים נוספים כקבוע בחוק. לשני הצדדים נודע על פסק הדין, ובקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.