פ"ה 33449-12-23

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את תביעת התובע נגד המדינה לתשלומי פנסיה תקציבית. התביעה נעדרת שחר והיא חסומה על פי חוק. ראשית, התובעת לא הצליחה להראות כי היא זכאית לפנסיה תקציבית. על פי חוק שירות המדינה (גמלאות), רק "עובד מדינה", המוגדר כמי שמונה לשירות המדינה לפי חוק המינויים, זכאי לפנסיה תקציבית. התובעת הועסקה על פי חוזה מיוחד אשר קבע במפורש כי הוראות חוק הגמלאות אינן חלות, והיא לא קיבלה כתב מינוי עד שנת 2010, שנים לאחר מועד הקיצוץ לזכאות לפנסיה תקציבית. שנית, גם תביעת התובע חסומה בזמן. תקופת ההתיישנות של תביעה כזו היא שבע שנים, והיא מתחילה ביום שבו קמה עילת התביעה. התובעת טענה כי עילת התביעה שלה קמה רק בעת פרישתה, אך השופטת הסכימה עם המדינה כי עילת התביעה קמה הרבה קודם לכן, אולי כבר בשנת 1999, כאשר התובעת חתמה לראשונה על חוזה עבודה מיוחד. התובעת ידעה או היה עליה לדעת כי היא אינה מבוטחת במסגרת תוכנית פנסיה תקציבית, אך הגישה את תביעתה רק בשנת 2023, למעלה מ-20 שנה לאחר מכן. השופטת דחתה גם את טענות התובע כי התנהלות המדינה, הפליה או "דוקטרינת המניעה" מצדיקות עיכוב תחולת חוק ההתיישנות. לפיכך הבקשה התקבלה, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם למדינה הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום. לתובע יש זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.