ע"א 30/92

תקציר

במחלוקת על ליקויי בניה בדירה שנרכשה על ידי המשיב מהמערערים, הסוגיות העיקריות בערעור זה הן האם תביעת המשיב לפי חוק מכר (דירות) הייתה תקפה, והאם עילת התביעה הנזיקית נפלה יחד עם העילה החוזית עקב אי מתן הודעה מוקדמת על ליקויים על ידי המשיב. המשיב רכש את הדירה בשנת 1976 והסכם הרכישה נחתם באותה שנה. הדירה נמסרה לבא כוח המשיב בשנת 1977. המשיב הגיש כתב תביעה בגין נזקים שנגרמו עקב ליקויי בניה בשנת 1986. בית משפט קמא דחה את תביעתה החוזית של המשיב, שכן המשיבה לא עמדה בדרישות ההודעה לפי חוק המכר (דירות). עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעת הנזיקין של המשיב, וקבע כי עילת התביעה הנזיקית עודנה תקפה מאחר שתקופת ההתיישנות לא חלפה. בית המשפט שקל גם מינוי מומחים בתיק ומצא כי רשלנות המשיב תרמה להפחתת נזקים בשיעור של 50%. המערערת טענה כי יש לדחות את תביעת הנזיקין גם על יסוד החמצת מועדים, אך בית המשפט חלק על כך, תוך שהוא מצטט את סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הקובע את תקופת ההתיישנות על 10 שנים בגין נזק ברשלנות. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת בנוגע למינוי מומחים, וקבע כי הסכמתם הראשונית של הצדדים למינוי מומחה עודנה תקפה למרות שהמומחה הראשון שנבחר נמצא בלתי ראוי. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.