ע"א 6433/05

תקציר

שלושה אחים, שני אחים ואחות (המערערים) היו בעלי חלקת אדמה בפתח תקווה. הם מכרו את הזכויות בחלקה זו, באמצעות מזכר הבנות, לאישה (המשיב) תמורת 2,900,000$. על פי התזכיר, על המשיב היה לבצע מספר תשלומים במועדים שונים. התשלום השני, בסך 950 אלף דולר, הותנה באישור תב"ע על ידי ועדת התכנון של העיר. לוח התשלומים וההשלכות של ההפרות פורטו כולם בתזכיר. המשיב שילם את המקדמה הראשונית בסך 100,000$ אך לא ביצע את התשלום השני מאחר והתב"ע לא אושרה. לאחר מכן הפריעו המערערים לאישור תכנית זו וטענו כי המשיב הפר את החוזה. המשיב תבע את המערערים בגין הפרת חוזה ותבע פיצויים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב. בית המשפט קבע כי המערערים הפרו את החוזה באופן יסודי בכך שלא קיימו את התחייבותם לאפשר את אישורה של התב"ע ובכך שהתנגדו לאותה תכנית. קביעה זו אפשרה למשיבה לבטל את ההסכם ולתבוע פיצויים. בית המשפט חישב את הפיצוי המגיע למשיבה בסך 290,000$, שהם 10% ממחיר הרכישה המוסכם, בתוספת החזר המקדמה הראשונית. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. המערערים טענו כי ממצאי הערכאה הנמוכה היו שגויים, כי הם לא הפרו את החוזה, וכי המשיבה חייבת להם כספים בגין אי תשלום התשלום השני. בערעורה שכנגד של המשיבה חלקה על גובה הפיצוי שנפסק לה, וסברה כי הוא צריך לשקף את עליית ערך הקרקע מאז חתימת החוזה. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים. בית המשפט אישר את קביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן המערערים הפרו את החוזה וכי זכותה של המשיבה לבטלו ולתבוע פיצויים. גם בית המשפט העליון הסכים עם שיקולי בית המשפט המחוזי, ודחה את בקשת המשיב לפיצוי נוסף. בית המשפט העליון הדגיש כי המשיבה לא הפחיתה את נזקיה וכי הפיצוי שהוסכם עליו בחוזה הראשוני היה סביר. שני הערעורים נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.