ע"א 740/87

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי אין לתת משקל מחמיר לרצונו של ילד קטין בתיק גירושין, כאשר שני ההורים מתאימים ורוצים לגדל את הילד, אם בכלל, שכן הדבר תלוי בגורמים שונים ובנסיבות של כל מקרה. גיל הילד, יכולת השיפוט, השפעות חיצוניות ונסיבות אובייקטיביות הם כולם שיקולים. בית המשפט מצא כי העדפותיו של ילד צעיר עשויות להיות מושפעות ממצבי רוח זמניים או מגחמות, ולכן יש ליתן להן משקל נמוך מזה של ילד בוגר ובוגר יותר מבחינה אינטלקטואלית. רצונו של הילד הוא רק שיקול אחד מני רבים בקביעת טובת הילד. במקרה זה, האם גידלה את הילד במשך חמש שנים, ובית המשפט מצא כי שיבוש תנאי החיים הנוכחיים של הילדה, בית הספר והחברויות שלה, והעברתה לגור עם האב, לא ישרתו את טובת הילד. האב לא הבהיר די הצורך את מצב חייו או את כוונותיו, וייתכן שהעדפת הילד את האב נבעה מכך שלא הטיל את אותן מגבלות כמו האם. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהותיר את הילד במשמורת האם, בעוד שהוראות בדבר זכותו של האב לבקר את הילד יישארו בעינן.