סע"ש 20698-04-22

תקציר

התובע, עובד ענף התחבורה, הגיש תביעה נגד מעסיקו, הנתבעת, בטענה כי רכיבי שכר שונים שולמו באופן פיקטיבי וכדין. הנאשם הכחיש את הטענות. בית הדין קבע כי יש לכלול חלק מהרכיבים בשכרו הקובע של התובעת, קרי "הפרמיה לאחר ש.א." ו"תוספת המעביד". עם זאת, הטענות בדבר דמי הנסיעה ורכיבי אחזקת הרכב נדחו מאחר והתובע קיבל גמלת רכב וסכומים אלו נוכו משכרו. גם "תוספת היושר" ו"תוספת הוותק" נחשבו לחלק מהשכר הקובע, שכן הנתבעת לא סיפקה להם כל הסבר. באשר לשעות נוספות, בית הדין מצא כי מסגרת העבודה הנטענת של התובע אינה מדויקת לחלוטין, אך מאחר שקיבל גמול שעות נוספות כלשהו, נדחתה תביעתו לתוספת גמול שעות נוספות. עם זאת, בשל קביעת השכר הקובע, זכאית התובעת להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות. סך הפרשי השכר המגיעים לתובע מסתכמים בסך של 64,700.86 ₪. התובע חייב גם בהפרשות לפנסיה בסך 29,440.44 ₪, הפרשות לפיצויים בסך 40,873.14 ₪, הפרשי אש"ל בסך 59,148 ₪, הפרשות לקרן השתלמות בסך 27,326.46 ₪ והפרשי דמי הבראה בסך 3,175.2 ₪. בית המשפט פסק לתובע סך של 1,000 ₪ בגין אי מסירת הודעת עובד כדין, אך דחה את התביעה בגין ניכויים שלא כדין משכרו של התובע, וכן את תביעת הקיזוז של הנתבעת בגין נזק לרכב וקנס תעבורה. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים האמורים, בצירוף ריבית, ולכסות את הוצאותיו של התובע ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.