עמ"נ 64197-06-22

תקציר

הערעור מערער על החלטת ועדת הערר לארנונה, שאישרה את קביעתה של עיריית נתניה כי המערער הוא "הבעלים" של נכס, ולכן אחראי לתשלום ארנונה לתקופה שבין 1.4.2018 ועד ליום 30.10.2018. המערערת טוענת כי הנכס לא היה בבעלותה בתקופה זו. לאחר עיון בחומר הראיות, מצא בית המשפט כי ועדת הערר עשתה מספר טעויות יסודיות בשיקול דעתה, אשר הצדיקו התערבות. ראשית, הוועדה סברה בטעות כי המערערת לא הציגה חוזה תקף, כאשר למעשה הגישה הסכם חתום מיום 1.4.2018, בו הכירה העירייה, ועל בסיסו רשמה את אלכסנדר מרטינץ כ"מחזיק" בנכס. שנית, הוועדה טעתה בכך שהמערערת לא הביאה כל ראיה לכריתת חוזה, כאשר הבהירה את המצב והפנתה את העירייה להסכם האמור תוך שעה מפנייתה. בנוסף, טענת העירייה כי איש לא החזיק בנכס ביום 13.9.2018 הופרכה על ידי רישומיהם שלהם, מהם עולה כי אלכסנדר מרטינץ היה "המחזיק" הרשום עד 2 בנובמבר 2018. משכך, ההחלטה לסווג את המערערת כ"מחזיקה" ולחייב אותה בארנונה בדיעבד הייתה שגויה ועלתה כדי עיוות דין. הערר מתקבל, החלטת ועדת הערר מבוטלת, ושומת הארנונה נגד המערערת לתקופה האמורה מבוטלת. נוכח תרומתה של המערערת לטעות, וחוסר העקביות בחלק מטענותיה, מורה בית המשפט למשיבה לשלם למערערת הוצאות מתונות ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪.