ע"פ 8929/22

תקציר

בית המשפט דן בערעור בתיק המבוסס על ראיות נסיבתיות נגד המערער, תוך שימוש בהליך משפטי המופעל בדרך כלל בתרחישים כאלה, הכולל שלושה שלבים. השלב הראשון בוחן את מהימנותן הפרטנית של הראיות, מקום בו ממצאיו של בית משפט קמא זוכים לכבוד רב, תוך הימנעות מהתערבות למעט במקרים חריגים של טעות. למרות שהמערער טען לחוסר עקביות בעדויות העדים והטיל ספק במהימנותן, בית המשפט עמד על מהימנות הראיות והדגיש כי פערים מינוריים בהערכת הזמן אינם פוגעים באופן משמעותי באמינות הכוללת, במיוחד כאשר ראיות אחרות כמו צילומי אבטחה משלימות את עדויות העדים. בשלב השני, בית המשפט בוחן את ההשפעה הקולקטיבית של ראיות נסיבתיות. כאן, ראיות רבות, לרבות תוצאות DNA ופרטי זיהוי, הצביעו באופן חזק על נוכחותו של המערער בזירת הפשע, תוך שלילת הגרסה החלופית לפיה אדם אחר יכול היה להיות אחראי לעבירות. נרטיב זה נחשב בלתי סביר בשל היעדר ראיות תומכות וצילומי מצלמות מחמירים שתיעדו רק את המערער. בשלב השלישי מצא בית המשפט כי לא ניתן לבסס ספק סביר בהשערתו החלופית של המערער. יתר על כן, טענות הנוגעות להשמטות חקירה וסירוב לדיון נוסף בראיות לא נמצאו מספיקות כדי לשנות את דעתו של בית המשפט. לפיכך, הציע בית המשפט לדחות את הערעור, לאשר את הרשעתו של המערער בעבירות שבוצעו נגד המתלוננת הקשישה, לצד אישור העונש והפיצויים שנפסקו, תוך ציון עברו הפלילי הקודם של המערער ואי הצדקת הפחתת העונש באמצעות טענות להשפעת סמים.