המ"ש 2356-12-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש להארכת מועד לדיון בנימוק שאין סיבה מוצדקת לשיהוי הגשת הבקשה ולא ייגרם עיוות דין אם הבקשה לא תיענה. המבקש דווח פעמיים באותו תאריך – 8.9.2019 – בגין עבירות תנועה. הראשון היה להסעת ילד שלא היה רתום במושב בטיחות מתאים, והשני היה לנהיגה עם רישיון שפג תוקפו. הדו"חות נמסרו למבקש בעת ביצוע העבירות, אשר תועדו בצילומי מצלמת הגוף של השוטר. המבקש טען כי לא ידע על הדוחות עד שניסה לחדש את רישיון הנהיגה, ולכן לא מימש את זכותו לבקש משפט בתוך הזמן שנקבע. בית המשפט מצא טענה זו כלא נכונה, והמבקש אכן היה מודע לדיווחים בעת האירוע. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא קיים סיכון לעיוות דין, שכן המבקש לא סיפק טיעונים או מסמכים ספציפיים לתמיכה בטענה זו. חל שיהוי משמעותי של שלוש שנים ושלושה חודשים בהגשת הבקשה, דבר שהמבקש לא הסביר באופן משביע רצון. בית המשפט הדגיש את חשיבות העמידה במועדים פרוצדורליים ואת עקרון הסופיות, הגובר על נסיבותיו האישיות של המבקש במקרה זה. כתוצאה מכך, יידרש המבקש לשלם הוצאות משפט בסך 800 ₪, וההחלטה שלא לאפשר משפט חוזר עומדת בעינה. למבקש שמורה הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.