פש"ר 5068-03-12

תקציר

בית המשפט מוצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שהלווה כספים לחייב, ולכן אינו יכול להיחשב כנושה, לא כל שכן כנושה מובטח. טענת המבקשים כי הם חייבים הלוואות בסך 425,000 ₪ אינה נתמכת במסמכים או באסמכתאות של צדדים שלישיים, ועדותם הכילה מספר סתירות וסתירות שונות. זאת ועוד, בית המשפט מטיל ספק באמיתות הסכם המשכון שהציג המבקש, ומציין כי הוא לא נרשם ברשויות המתאימות, וכי המבקש והחייב נותרו ביחסים טובים למרות טענות המבקש בדבר חוסר תום לב של החייב. עוד מגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיו של המבקש מהווים הענקה פסולה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל. רישום המשכון על רכושו של החייב על ידי המבקש נפל בתוך חלון הזמן של שנתיים עד עשר שנים שקדמו להודעת פשיטת הרגל, והמבקש לא הוכיח די הצורך את כושר הפירעון של החייב בעת מתן המענק. בית המשפט אינו מוצא סיבה הגיונית או סבירה למענק, במיוחד בהתחשב בחוסר תום הלב של המבקש, וברישום בו זמנית של שעבוד לטובת נושה אחר. גם טענת המבקשים בדבר פירעון החוב לאוסטפלד אינה משכנעת ואינה עולה בקנה אחד עם הצהרותיהם הקודמות. ככלל, הבקשה נדחית, והמבקש חויב בהוצאות הנאמן, בסך 22,500 ₪. את פסק הדין יש לשלוח לשני הצדדים בדואר רשום.