עמ"נ 47797-07-17

תקציר

בית המשפט החליט כי שיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים לטפל ברישיונות ישיבה לזרים יתערב רק בנסיבות חריגות, ומקרה זה אינו מציג אותן. התובעת, שעלתה לישראל שלא כדין כבגירה, לא הביאה כל ראיה מכרעת שתתמוך בטענתה כי נכנסה לארץ כקטינה. על אף שהיא שוהה בישראל שנים רבות, אין זו כשלעצמה סיבה הומניטארית מספקת להעניק לה מעמד קבע, במיוחד נוכח כניסתה הבלתי חוקית ותקופות שהייה ללא היתר. בית המשפט גם לא מצא טעויות בפסק דינו של בית הדין לעררים בדבר היעדר טעמים הומניטריים מיוחדים לטובת התובע. זאת ועוד, גם טענת התובעת כי היה עליה לקבל מעמד בשנת 2009 בהליך המדורג בעקבות נישואיה לאזרח ישראלי לא צלחה, שכן בית המשפט קבע כי החלטת משרד הפנים להאריך את ההליך המדורג לבחינת כנות קשר הנישואין הייתה סבירה. ככלל, בית המשפט לא ראה עילה להפוך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את הערעור, תוך שהוא מחייב את יציאתו של התובע מישראל עד ליום 14.2.2018.