ע"א 44/59

תקציר

עניינו של הערעור בתובענה שהגישו המערערים נ' חכים ואח' לביצוע מעין הסכם לחכירת חלקת קרקע בחיפה. ההסכם נחתם על ידי שתי נזירות מטעם המשיב, דמס דה נצרת (האחיות מנצרת), אך הנזירות לא הוסמכו לכך על פי החוקה וכללי הפרוצדורה של המסדר הדתי המשיב. המערערת טענה כי הצו מהווה גוף ציבורי, ולכן חתימת הנזירות מהווה ראיה לכאורה לסמכותן, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט. השופט החליט כי נטל השכנוע בדבר אישור הנזירות מוטל על המערערים, שלא הביאו ראיות משכנעות. בנוסף, התנאי של "צורך" או "צורך דחוף", שהיה מקנה לנזירות סמכות לפעול בשם המשיב, לא התקיים. העובדה שהאם הראשית של הצו הציעה תיקונים לטיוטת חוזה החכירה בפברואר 1955 לא היוותה אישור בדיעבד לעסקה, מה גם שהיא הביעה קודם לכן אי שביעות רצון ממנה והורתה לנזירות להפסיק לעסוק בנושא. יתר על כן, התנהלותו של המשיב בניכוי סך של 4,500 ל"י ששולמו על ידי המערערים לא עלתה כדי אישור או הרשאה מכוח השתק, שכן המשיב לא התחזה לנזירות כבעלות סמכות והמערערים לא הסתמכו על ייצוג כזה. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים נדרשו לשאת בהוצאות הערעור של המשיב.